פסק-דין בתיק ע"פ 40807/07

מהות הערעור

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין),מיום 13.11.07, בתיק ת 15530/06 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות (כאשר נמצאו בדמו 570 מ"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף) - עיברה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 24 חודשי פסילה בפועל; 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, וכן קנס בסך של 1,000ש"ח, לפירעון בארבעה תשלומים שווים ורצופים.

עיקרי הכרעת הדין

2.         בהכרעת דינו ניתח בית המשפט העדויות אשר הוצגו בפניו כאשר בחן תחילה עדויותיהן של השוטרות מטעמה של המשיבה. סיגי גרביאן (להלן: "גרביאן"), השוטרת אשר עצרה רכבו של המערער, ציינה (הן בעדותה והן במזכר ת/7), שהמערער טען בפניה, כי שתה בקבוק בירה. נטע בן לולו (להלן: "בן לולו") נקראה בשעה 04:45 על ידי גרביאן להגיע למקום בו נתפס המערער. בן לולו רשמה הדו"ח למערער (ת/1) ועל גביו ציינה השעה 04:50 (בהתאם לדבריה של גרביאן), הכינה דו"ח פעולה (ת/2), וכן ערכה בדיקת מאפיינים למערער - עליו צוינה השעה 04:50 גם כן (ת/3). בן לולו כתבה, בטופס בדיקת המאפיינים, כי המערער ציין ששתה, לפני שנהג, ב"לילה בר". עוד ציינה, כי המערער היה רדום, נדף מפיו ריח חריף של אלכוהול והוא דיבר ב"אופן איטי". עם זאת וכשם שצוין בטופס המאפיינים, עמד המערער עמידה יציבה, הלך הליכה רגילה והצליח במבחן הבאת האצבע לאף. נוסף לאמור, מילאה בן לולו דו"ח עיכוב (ת/4) וטופס הסבר והבהרה לחשוד בנהיגה בשכרות (ת/5) וכן ערכה טופס תחקור לחשוד בנהיגה בשכרות (ת/6). המערער הלין בפני השוטרות, כי לא ניתנה לו האפשרות לבצע בדיקה חוזרת ובן לולו ציינה זאת הן במסגרתו של הדו"ח (ת/1), הן בדו"ח העיכוב (ת/4) והן בטופס התחקור (ת/6). השוטרת עינב מולאי (להלן: "מולאי") זומנה למקום לאחר שהמערער ציין, כי שתה בירה. מולאי ערכה למערער בדיקת נשיפה (ת/9) והגישה, במסגרת עדותה, דו"ח הפעלת ינשוף (ת/8), בדיקת כיול (ת/10) וכן טופס זיכרון דברים אודות בדיקת שכרות (ת/11). מולאי וידתה, כעולה מדו"ח הפעלת הינשוף (ת/8), כי המערער לא שתה ולא הקיא 15 דקות לפני שמסר דגימת נשיפה וכן שלא עישן 5 דקות לפני כן. כעולה מטופס בדיקת הנשיפה, המערער נשף שתי נשיפות לינשוף, החל מהשעה 05:03 ועד השעה 05:06. בשתי הנשיפות נמצאה רמת אלכוהול של 570 מ"ג והינשוף היה מכויל כהלכה. כשנשאלה מולאי הכיצד נטלה דגימה בשעה 05:03 בעוד בדו"ח נערך בשעה 04:50, היינו: בחלוף 13 דקות הסבירה, כי היא מניחה שהייתה זו טעות טכנית. היא ציינה, כי היא מקפידה להמתין 15 דקות עובר לבדיקה וכן נתנה הסבר מקיף אודות אופן כיולו של המכשיר.

3.         המערער ציין בעדותו בבית משפט קמא, כי יצא מן ה"לילה בר" בשעה 03:30 או 03:45 וסיים את השתייה סמוך לעזיבתו את הבר. למן מועד מעצרו ועד אשר נערכה לו בדיקת הנשיפה, חלפה למעלה משעה, לטענתו. איתי מזרחי וצחי בכר, חבריו של המערער ועדי ההגנה מטעמו ציינו, כי המתינו למעלה משעה עד אשר נערכה להם בדיקת הינשוף, וכי היו אחרים, אשר נבדקו אותה העת עוד לפניהם. 

4.         בית המשפט קיבל גרסתה של המשיבה בקובעו, כי הינשוף היה מכויל כהלכה וכי דגימות הנשיפה משקפות נאמנה רמת האלכוהול בגופו של המערער. עוד קבע בית המשפט, כי הבדיקה בוצעה כדין בחלוף 15 דקות לפחות למן מועד השתייה שהרי המערער ועדי ההגנה מטעמו ציינו, כי נבדקו בחלוף שעה לפחות וכן האירוע נתקבל בשעה 04:45 בעוד המערער נבדק בשעה 05:03, היינו: בחלוף 18 דקות למן מועד מעצרו. אשר על כן, קיבל בית המשפט ממצאיו של הינשוף והרשיע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות. בית המשפט ציין עוד, בתום הכרעת דינו, כי היה על הסנגור להציג חוות דעת מומחה לשם הוכחת טענותיו בדבר שכרותו של המערער במהלך הנהיגה ממש ומשלא עשה כן, אין לקבוע מסמרות בנדון (אם כי בית המשפט הציג תחשיביו בנדון, בהכרעת הדין, לאור ניסיונו).

טענות הצדדים

5.      ב"כ המערער טען, כי בית משפט קמא לא ייחס חשיבות לרישום המועדים בדוחות הפעולה השונים של השוטרות, הגם שאלה נרשמו כלאחר יד. לדידו, ישנה חשיבות רבה לרישום פרק הזמן המדויק - בו שתה המערער, לזמן מעצרו ולמועד ביצוע הבדיקה כדי להראות, שחלפו 15 דקות למן ביצוע הבדיקה. בנסיבות המקרה דנן, אין לסמוך על רישומי המועדים שהרי אלה נמחקו ותוקנו בדוחות. השוטרת, אשר ערכה בדיקת נשיפה למערער, לא המתינה 15 דקות כנדרש - פרק זמן הפועל לטובתו של המערער. ב"כ המערער הטיל ספק גם בתקינות כיולו של מכשיר הינשוף שהרי השוטרת שהעידה בנדון לא אמרה מאומה לעניין גז הכיול. על כן, לדידו של ב"כ המערער, משנעשה הליך בדיקתו של המערער בצורה רשלנית ואין לסמוך על רישומיהן של השוטרות וכן לאור בדיקת המאפיינים, אשר תוצאותיה היו ללא רבב, יש לזכות המערער - ולו מחמת הספק.

ב"כ המערער העלה טענותיו גם לעניין גזר דינו של המערער בציינו, כי המערער תומך בהוריו המבוגרים, משמש מפרנס יחיד למשפחתו, וכי כושר פרנסתו תלוי ביכולתו לנהוג. אשר על כן, ביקש ב"כ המערער להקל בעונשו באם לא יתקבל ערעורו על הכרעת הדין.

6.         ב"כ המשיבה בקש לדחות הערעור. לדידו, נסוב הערעור אודות קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ואין מקום להתערב בהן. בית משפט קמא קבע מפורשות, כי מכשיר הינשוף כויל כהלכה והבדיקה נערכה למערער בחלוף 15 דקות ממועד מעצרו. ב"כ המשיבה טען עוד, כי המערער לא הציג חוות דעת שבמומחיות מטעמו לצורך הוכחת טענותיו וכי הסתמכותו על מאמרו של ד"ר אחיקם סטולר אינה מספיקה לענייננו שהרי המאמר אינו מתייחס ספציפית למערער ולקצב ספיגת האלכוהול בדמו.

דיון

7.         דין הערעור - על שתי חלופותיו להידחות. להלן אבאר דבריי.

בדו"ח הפעולה (ת/2), אשר נערך על ידי בן לולו, צוין, כי בשעה 04:45 היא נקראה על ידי גרביאן לזירת האירוע לאחר שעצרה במקום את המערער וחבריו. בדיקת הנשיפה הראשונה נערכה למערער בשעה 05:03 על ידי השוטרת מולאי, אשר נקראה אף היא לזירת האירוע. ברי, כי מולאי ערכה הבדיקה בחלוף 18 דקות לפחות - כשם שציין בית משפט קמא - ממועד הדיווח לבן לולו אודות האירוע. ניתן גם לקבוע, יתרה מזאת, כי המערער נעצר אף לפני השעה 04:45 שהרי רק לאחר מעצרו בשטח ולאחר ששוחחה עימו גרביאן (אז סיפר לה ששתה בקבוק בירה) נקראה בן לולו למקום על ידי גרביאן. משכך, טענתו של ב"כ המערער, כי לא חלפו 15 דקות כנדרש בטרם בוצעה בדיקת הנשיפה למערער, אינה תואמת את המציאות. אשר על כן, בצדק קיבל בית משפט קמא את עדותה של מולאי, כי היא מקפידה להמתין משך 15 דקות עובר לבדיקה (ראו עמ' 5, ש' 13) וכי וידאה עם המערער שלא שתה או עישן ברבע השעה שקדמה לבדיקה (ראו ת/8). נוסף לאמור, אין להתעלם מדו"ח בדיקת המאפיינים שנערך למערער על ידי השוטרת בן לולו בשעה 04:50 (בסמוך לקריאתה למקום על ידי גרביאן) - ממנו עולה אמנם, כי המערער עמד בהצלחה במבחן הביצוע ברם כשל בבדיקת המאפיינים כאשר נדף מפיו ריח אלכוהול חריף, התנהגותו הייתה רדומה ודיבורו איטי.

בית משפט קמא סמך על עדויותיהם של המערער וחבריו, כי חלפה כשעה עד שעה ומחצה למן המועד בו נעצרו ועד אשר עברו בדיקת ינשוף (עמודים 12-13 לפרוטוקול הדיון). לדידו, יש בטענות אלה כדי לתמוך בתקינותו של הליך הבדיקה באמצעות הינשוף, שהרי לאורן אין לטעון כי לא עברו 15 דקות לפחות למן מועד הבדיקה. איני רואה כל צורך לחזק חומר הראיות הקיים תוך שימוש בטענות האמורות ולא הייתי מייחס להן חשיבות יתרה. הרי חבריו של המערער סברו, כי חלפה שעה עד שעה ומחצה עד אשר בוצעה בדיקת הינשוף, אך לא הציצו בשעוניהם ולא יכולים היו להעיד על כך בוודאות (עמ' 13, ש' 5, 15). מדו"ח העיכוב אשר נערך על ידי בן לולו (ת/4) עולה, כי המערער שוחרר בשעה 06:05 ויש להניח שכן אמורים הדברים גבי חבריו שהיו עימו. ברי, כי המערער וחבריו עוכבו משך שעה וחצי כמעט אך לא המתינו לבדיקת הינשוף משך שעה עד שעה וחצי כטענתם.

על כל פנים, אין כל ראיה לכשל בבדיקת הינשוף שבוצעה למערער, בשל בדיקת כיול לקויה או לוח זמנים קלוקל. ב"כ המערער גם לא הציג כל ראיה לליקוי בעצם בדיקתו של המערער דווקא כשעה עד שעה ומחצה לאחר ששתה, כך שאין כל אפשרות לבחון הטענה, לא כל שכן לקבלה. אשר על כן, ובהתחשב בעובדה שדגימות הנשיפה שנערכו למערער, האחת בשעה 05:04 והאחרת בשעה 05:05, הניבו תוצאה זהה לחלוטין, ומשמעה: נהיגה בשכרות, יש לדחות טענותיו האמורות ולהותיר הרשעתו על כנה. 

8.         אין להתעלם מן העובדה, שבדו"ח שנמסר למערער צוין תחילה, כי הלה נעצר לאור נהיגתו בשכרות בשעה 05:00, הנתון האמור נמחק ותחת זאת צוינה השעה 04:50.  ב"כ המערער הלין על רישום המועדים המבולבל והמטעה שבדוחות הפעולה השונים, שהרי יש בזאת, לדידו, כדי למנוע הערכה מדויקת של מצב הדברים, ככל שנוגע הדבר למערער.

עבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירת תעבורה חמורה כידוע, אשר השלכותיה קשות והענישה בגינה מכבידה אף היא. אשר על כן, שומה על השוטרים, העורכים דוחות פעולה, מזכרים, בדיקות שונות ובסופו של דבר גם כתב אישום, לדייק היטב בפרטי האירועים ובלוחות הזמנים. שינוי המועד בדו"ח שנמסר לנאשם כלשהו, כבענייננו, עלול להטעות את בית המשפט ולהטות דינו של הנאשם, שלא כדין.

על כן, טענותיו של ב"כ המערער יפות וראויות הן, אך לא בעניינו של מרשו, שהרי תשלובת הדוחות בתיק, כמובהר לעיל, מלמדת שהמערער נבדק כדין וכל שנפל ברישומים הנו בגדר טעות טכנית - הא ותו לאו. יש לזכור, כי המערער נעצר על ידי גרביאן. בן לולו, אשר נקראה למקום מיד לאחר מכן, היא שערכה הדו"ח בעניינו. מכאן, שבן לולו עלולה הייתה לשגות בשעת עצירת הרכב (שעת ביצוע העבירה) ותיקנה טעותה (עמ' 1, ש' 19), באופן המתיישב גם עם יתר הדוחות שערכה.   

9.         באשר לערעור על גזר הדין, איני רואה אל נכון להתערב ברכיב כלשהו מרכיבי גזר דינו של המערער. עבירה של נהיגה בשכרות נושאת בצידה עונש פסילה מינימאלי של 24 חודשים ואין לרדת הימנו, אלא אם בנסיבות חריגות במיוחד עסקינן (ראו הסבר מפורט בע"פ 30523/06 מדינת ישראל נ' נשפיץ ואח'; ע"פ 40101/07 מדינת ישראל נ' מנדיל ואח' - פורסמו שניהם באתר המשפטי "נבו"). טענותיו של ב"כ המערער בדבר חיוניות רישיונו של המערער לכושר פרנסתו וכושר פרנסת משפחתו בכללותה אינן מצדיקות הפחתה ברף הענישה המינימאלי. יתרה מזו, היה על המערער לשקול מצבו וההכרח שברישיונו לכלכלת משפחתו בטרם אחז בהגה בעודו שיכור וברמת שכרות שכזו, העולה על פי שתיים מן המותר. במצב דברים זה אין למערער להלין אלא על עצמו בלבד.